דינו מנגין לוואלה! ספורט: "איבדתי שני חברים, ואפילו לא יכולתי להיפרד מהם"

דינו מנגין לוואלה! ספורט: "איבדתי שני חברים, ואפילו לא יכולתי להיפרד מהם"

גדול כדורסלני איטליה בשיחה כואבת מביתו במילאנו: "כל יום הוא טרגדיה, ואנחנו לא רואים את הסוף. הרחובות ריקים, שומעים רק אמבולנסים, אבל לא היינו מגיעים למצב הזה אם הצעירים היו ממושמעים. חבריי בישראל, הישארו בבית!"

"שלום", פונה דינו מנגין בעברית לחבריו בישראל, באמצעות שיחה ממילאנו עם וואלה! ספורט. "אנחנו חווים כאן באיטליה מצב דרמטי. אם אתם רוצים להציל את חייכם, הישמעו להוראות הממשלה והישארו בבית. אם אתם רוצים להציל את חיי הוריכם וחבריכם, הישארו בבית. אם אתם רוצים להציל את חיי המדינה שלכם, בבקשה, הישארו בבית! אני אוהב אתכם".

מנגין (70) מספר כי לפני חודש בדיוק גזרו על עצמם הוא ואשתו בידוד מרצון. עוד לפני שמערכת הבריאות האיטלקית קרסה, ולפני שהשלטונות המקומיים זיהו את גודל הצרה שמתרגשת עליהם, בני הזוג הסתגרו בביתם ב-24 בפברואר. "הבנו שהסיפור עומד להיות קשה מאוד, נשארנו עם הכלב והחתול ונעלנו את הדלת", מספר גדול כדורסלני איטליה בכל הזמנים. "אנחנו לא צעירים, ואנחנו צריכים לשמור על עצמנו".

מגיפת הקורונה היכתה את איטליה יותר מכל מדינה אחרת בעולם. אתמול (שני) חצה רף המתים את ה-6,000, בעוד יותר מ-60 אלף אזרחים נדבקו נגיף. "כל יום הוא טרגדיה בפני עצמה", מספר מנגין בכאב. "מאות אנשים מתים, רבים נדבקים, ואנחנו לא ממש רואים את הסוף. עצוב לנו מאוד. תודה לאל, משפחתי בסדר, אבל איבדתי שני חברים במגיפה, האחד באזור ונציה והאחר בברגמו. אפילו לא יכולנו לקיים לכבודם הלוויות. זה קשה".

הכדורסלן המעוטר ביותר בתולדות אירופה, שזכה בשבעה גביעי האלופות עם וארזה ומילאנו, מתאר את הסיטואציה שהובילה לטרגדיה הקשה, ומדליק נורה אדומה בפני אזרחי ישראל. "אם אנשים היו נשארים בבית מלכתחילה, לא היינו מגיעים למצב הזה", הוא מסביר. "הצעירים חשבו שזה לא נוגע להם, שהם סופרמן. עד לפני עשרה ימים עוד ראיתי ברחובות צעירים שיוצאים להתאמן או להסתובב, משפחות שמטיילות עם הילדים, ופשוט לא האמנתי.

"האכיפה הפכה קשה יותר בימים האחרונים. יש חיילים ושוטרים ברחובות, ומי שנתפס בחוץ ללא אישור נקנס ב-5,000 יורו. זה בסדר, ככה צריך לעשות. אנחנו עושים קניות און ליין ומקבלים את המצרכים על ידי שליחים, שמניחים הכל ליד הדלת. זה לא קל, אבל אפשר לעשות את זה. אין לנו ברירה".

מדי פעם, מספר מנגין, הוא יוצא למרפסת ביתו ומשקיף על הנעשה ברחוב. "מילאנו היא עיר כל כך אנרגטית, כל הזמן יש בה תנועה, ועכשיו הרחובות ריקים. רק שומעים אמבולנסים פה ושם. זה לא ייאמן. אבל יש לעיר הזאת לב גדול, וכשזה ייגמר, הכל יתפוצץ במובן החיובי".

- איך אתה מעביר את הזמן?

"יש מחשב, אייפון, טלוויזיה. לפעמים משעמם, אבל אנחנו יודעים שזה עומד להיות ארוך וממושך. אנחנו עושים שיחות סקייפ עם הבן שלי אנדראה, שגר בווארזה. לפחות ככה אני יכול לראות את הנכדה שלי. אני לא יכול להרים אותה או לחבק אותה, וזו לא אותה תחושה, אבל לפחות יש את זה".

"אני מתגעגע לחופש. לפעמים הייתי ממש רוצה לצאת, קצת לטייל ברחוב, אבל אני לא מתפתה. אני מזכיר לעצמי שזה מסוכן עבורי, ושאסור לי להמר על הבריאות שלי. סבא שלי נהג לומר שהדבר הכי חשוב בחיים הוא הבריאות, ומיד אחריו בא החופש".

ולסיום, קצת ספורט: רק לפני ארבעה חודשים, במה שנראה כמו סיטואציה הלקוחה מהעבר הרחוק, התארחה מכבי תל אביב במילאנו במסגרת היורוליג, ובמחצית המשחק התקיים טקס לכבודו של מנגין. הגופייה מספר 11 שאותה לבש הופרשה והועלתה לתקרת המדיולנום פורום, 25 שנים לאחר פרישתו מכדורסל.

"כשאנשי המועדון סיפרו לי על הטקס שהם מתכננים ושאלו אותי מתי ארצה לקיים אותו, ביקשתי שזה יהיה במשחק הביתי הראשון נגד מכבי", מגלה מנגין. "יש לי חיבור מיוחד למועדון הזה, לאוהדים שלו ולקהילה שמסביב. זה היה כמו אירוע משפחתי מבחינתי. התרגשתי מאוד, ולא אשכח את הערב הזה. חלק מהשחקנים ששיחקו איתי הגיעו, והופתעתי לקבל מתנה גם משמעון מזרחי, אדם שאני מכבד מאוד. הלוואי שיום אחד ייתלו גם את הגופייה של מיקי ברקוביץ' במכבי, ויזמינו אותי להשתתף בטקס. הוא ובארי ליבוביץ' שלחו לי הודעות בימים האחרונים והתעניינו במצבי".

- אתה מסוגל לדמיין את חזרתו של הספורט לפעילות בעתיד הקרוב?

"הבריאות חשובה יותר - של הספורטאים, של הצוותים, של האוהדים. עד שהסכנה לא תחלוף, לא צריך לחזור למגרשים. זה מסוכן מדי. היורו, האולימפיאדה, אליפויות עולם - אין טעם לקיים אותם במצב הזה. זו סיטואציה שמעולם לא נתקלנו בה".