הספר שמסביר איך עשירי העולם עשו את ההשקעות הגדולות שלהם

המיליארדר דיוויד רובינשטיין, אחד מהמשקיעים המצליחים בהיסטוריה, כתב ספר הדרכה חדש בנושא השקעות, המתבסס על ראיונות עם אנשי העסקים המצליחים בעולם ● הוא לא מספק עצות מפתיעות, אבל הוא מאפשר לקורא להכיר את חייהם של האנשים ששינו את הכלכלה הבינלאומית
דניאל רסמוסן הוא שותף מייסד בקרן הגידור Verdad Advisers, ומחבר רב המכר "American Uprising: The Untold Story of America's Largest Slave Revolt" 

מקור המשיכה של ספרי הדרכה בנושא השקעות אינו הפרוזה היפה או העלילה המושכת. היחסים שלנו עם כותרים כאלה הם של "תן וקח": אנו מכלים זמן וכסף בתקווה ללמוד משהו שיעזור לנו להפוך למשקיעים טובים יותר. בעוד שחובבי הספרות מסתובבים בחנויות ספרים, אנחנו בוחרים את חומר הקריאה שלנו בשדה התעופה בדרך לפגישה עם לקוח במיניאפוליס, מינוסטה.

הפרסום הרב לו זכה ספרו של איש העסקים האמריקאי דייוויד רובנשטיין, "איך להשקיע: אשפי המקצוע", הבטיח שהספר "ישנה לנצח את הדרך בה אתם ניגשים להשקעות". אבל אחרי שקוראים את הראיונות שערך רובנשטיין עם כמה מהמשקיעים המבריקים והמצליחים ביותר בדורנו, יצאתי עם מעט לקחים מעשיים.

רובנשטיין, ממייסדי קרן ההשקעות "קרלייל", דוחק בכמה מהמרואיינים שלו לתת עצות למשקיעים עצמאיים. משקיע ההון סיכון האגדי מארק אנדריסן, מייסד שותף של חברת "אנדרסן־הורוביץ", מייעץ לקוראים להשקיע את הכסף בכל אחת מהחברות ב־S&P 500 (מדד 500 החברות הגדולות הנסחרות בבורסה בארה"ב).

ג'ון פולסון, שעשה את כספו על ידי שורטינג של שוק המשכנתאות, מאמין שההשקעה הטובה ביותר היא בעלות של בית. הגלוי מכולם הוא סטן דרוקנמילר, היו"ר והנשיא לשעבר של קרן Duquesne Capital, שמזהיר: "באמת לא כדאי להקשיב לשום דבר שאני אומר בטווח הקצר, בגלל שהדעות שלי עלולות להשתנות". צריך להיות ברורים, מדובר בעצות מעולות, אבל אין בהן הרבה חדש.

אסטרטגיית ההשקעות של איש העסקים האמריקאי, מייסד קרן "ברידג'ווטר" ריי דליו, כוללת לקיחת רעיונות והמרתם ל"כללי החלטה" שהוא מתכנת לתוך מחשב, בודק ואז משלב עם רעיונות אחרים. אבל דליו לא מגלה מהם כללי ההחלטה שלו. גם ג'ים סימונס, שלקרן "מדליון" שלו יש רקורד מהטובים בתחום, לא משתף את סודות האלגוריתמים הפלאיים שלו. דליו מסביר שמחשבה עצמאית, ענווה, עבודה מוצלחת עם אחרים וחוסן הם המפתחות להצלחה בקרנות גידור, בעוד שסימונס אומר שמה שצריך זה מתמטיקה, שכל ישר ומזל טוב.

איך ניישב את ההצלחה המדהימה שהייתה למשקיעים האלה עם העצות הבאנליות שהם מחלקים? המשקיע הניגרי אבדוי אוגונלסי אומר שאת ההדרכה הטובה ביותר הוא קיבל מאיש העסקים והפילנתרופ האמריקאי הנרי קראביס: "לא משנה כמה אתה חכם או כמה חכם אתה חושב שאתה, אין באמת תחליף לניסיון בתחום ההשקעות".

אם, כפי שרומז רובנשטיין, להשקיע זו מלאכה, אולי אנחנו לא צריכים לצפות להפוך למשקיעים טובים בעזרת ראיונות עם משקיעים מוצלחים, יותר משהיינו מצפים לשחק טוב יותר כדורסל באמצעות ראיונות עם כוכבי NBA.

משקיע הנדל"ן סם זל, בראיון שהוא אולי המרתק ביותר בספר, מציע פרספקטיבה נוספת. רובנשטיין שואל אותו מה היה מייעץ למי שרוצה להיות סם זל הבא. "סם זל הוא אופורטוניסט מקצועי", הוא עונה בגוף שלישי. "הוא יזם. כיזם, יש לו הרבה ביטחון עצמי, מוצדק או לא - איני יודע לומר, אבל יש לו הרבה ביטחון עצמי. כישלון לא כלול בלקסיקון שלו. לפעמים זה לא מסתדר, אבל זה אף פעם לא נכשל".

רובנשטיין שואל אותו אם היה קשה לבקש כסף ממשקיעים מוסדיים גדולים והוא משיב: "כנראה לא יותר קשה משזה היה לך... שנינו מצליחים על ידי שילוב של אגו וענווה. אנחנו מצליחים בגלל שאנחנו מסוגלים לכוונן את האגו והענווה קדימה או אחורה, כדי להשיג את מטרותינו". המשקיעים הגדולים שרובנשטיין ראיין בספרו הם, ללא יוצא מהכלל, משווקים טובים. יש להם איזון עדין: הם מלאי ביטחון באסטרטגיות שלהם, אבל הם מקפידים שלא להיתפס כיהירים ושחצניים.

מבחינת עצות מעשיות, הקוראים עלולים להישאר עם חצי תאוותם בידם. אבל בכל הנוגע לפרטים ביוגרפיים או תיאורי אופי, הם מקבלים בספר יותר ממה שציפו לו. כמה מהמרואיינים ידועים בהימנעותם מהתקשורת, כמו איש העסקים ומנהל קרנות גידור האמריקאי סת' קלרמן. אחרים, כמו המילארדר הפורטוריקני אורלנדו בראבו, הם כוכבים בתעשייה שלהם אבל לא מוכרים מחוץ למעגלים מצומצמים.

העולם של משקיעי עילית מלא פרסונות גדולות מהחיים עם סיפורים מעניינים. ג'ון וושינגטון רוג'רס ג'וניור, משקיע אמריקאי ומייסד "Ariel Investments", מסרב להשתמש בדואר אלקטרוני או מחשב. מספר הטלפון שלו רשום תחת השם "ג'ון רוג'רס, רחוב איסט דלוור בשיקגו", והוא מייעץ לכל מי שרוצה ליצור אתו קשר להתקשר ל־144. משקיע הקריפטו מייק נובוגרץ אומר ששתי התשוקות שלו, חוץ מעבודה, הן ארגון מסיבות ורפורמה במשפט הפלילי.

בספרו מציין רובנשטיין שקרלייל, החברה שלו, מסתמכת על מזכרים בני 100 עד 200 עמודים כדי להצדיק כל השקעה. מייקל מוריץ, מבכירי קרן ההשקעות האמריקאית "סקוויה קפיטל", שהחל את הקריירה שלו כעיתונאי, בז למלל הרב. "אנשים נוטים לסבך מדי דברים כאלה", אומר מוריץ לרובנשטיין. "אנחנו יודעים שכל תחזית פיננסית הולכת להיות שגויה, אנחנו פשוט לא יודעים כמה שגויה. כך שגיליונות נתונים עצומים הם חסרי ערך וחסרי טעם". סם זל מסכים כמובן. "אני לא הייתי צריך מזכרים בני 100 עמודים בגלל שקודם כל, אני חושד בכל מי שבכלל מסוגל לכתוב 100 עמודים. שנית, אני חושד שלא הייתי מצליח לקרוא כל כך הרבה בלי להירדם".

אין בספרו של רובנשטיין סודות מקצועיים, גם לא מתכוני פלא להשקעות מוצלחות. הראיונות שלו נותנים משהו אחר: תובנות על ביוגרפיות של מי שהקדישו עצמם למלאכת ההשקעה וניתוח ניסיון החיים שלהם. התיאורים שלהם על גישות ההשקעה שלהם עשויים להיראות שיווקיים, והתיאוריות שלהם אודות למה הם הצליחו הן כנראה סיפורי מעשיות, אבל יש הרבה הומור ותבונה בסיפוריהם ובפרספקטיבה שלהם.