מעדיפים להישאר בבית כל ערב? כדאי שתקראו את זה

יש לא מעט אנשים שמעדיפים להימנע מסיטואציות חברתיות, אנשים שמתמלאים אושר כשהתוכניות שלהם מתבטלות, או שמראש לא עושים תוכניות כאלה. למה זה קורה? אור יניר מסביר מהי אינטרוברסיה ואיך היא שונה מביישנות וחרדה חברתית

למרות שאירועים חברתיים עשויים לדרוש מהם המון אנרגיה ולרוקן אותם, הם לא מפחדים מהם, ולא מתביישים מאנשים, אלה פשוט לא הדברים שמסבים להם עונג, העולם הפנימי שלהם הוא זה שממלא אותם.

ניתן לחשוב על אינטרוברסיה כעל סוג של טמפרמנט במובן מסוים, ומנקודת המבט הזו, מדובר בדבר מולד. מעבר לכך, ישנם גורמים גנטיים ברורים בעלי השפעה: מידת הרגישות לדופמין אצל מי שהם אינטרוברטים נמוכה באופן מובהק מזו של אקסטרוברטים. בניסוח אחר, אינטרוברטים מונעים פחות ממערכת התגמול והחיזוק המבוססת על דופמין. למרות זאת, לסביבה שבה אנחנו גדלים, ולתרבות ולערכים שאנחנו גדלים לתוכם בהחלט יכולה להיות השפעה על מידת האינטרוברטיות ועל המיקום שלנו בציר שבין אינטרוברטיות לאקסטרוברטיות (ארה"ב למשל, היא תרבות מוחצנת הרבה יותר מאשר יפן).

שלושה מאפיינים מרכזיים של ביישנות הם מודעות עצמית מוגזמת, הערכה עצמית שלילית והתעסקות עצמית שליליתביישנות קשורה לרוב להערכה עצמית נמוכה. איור של אישה מניחה את ראשה על ידיה

שלושת המאפיינים של ביישנות שהוזכרו דורשים כולם תחושת עצמי. מכיוון שזו אינה מתחילה להתפתח לפני גיל שנה וחצי בערך, נהוג לחשוב שביישנות היא לא דבר מולד (אם כי לא מושפעת באופן בלעדי רק מהסביבה). מחקרים מלמדים שביישנות מתפתחת בילדות ומושפעת באופן מובהק מחוויות והתנסויות חברתיות (גני ילדים, בתי ספר, תרבות, קהילתיות ושכונתיות כולם בעלי השפעה על ההתפתחות שלנו), ולאינטראקציה של הילד עם ההורים יש השפעה מכרעת על כך. הורות מגוננת מדי או סמכותנית מדי עלולה לגרום להתפתחות של ביישנות אצל ילדים. אצל בוגרים סביבה ביקורתית באופן קיצוני והשפלה פומבית עלולות להוביל לביישנות.

סימנים של חרדה חברתית כוללים בין השאר תחושת השפלה או מבוכה, פחד מאינטראקציה עם אנשים זרים, ניתוח יתר של ביצוע ושל אירועים, הימנעות מאירועים בהם אנחנו עשויים לקבל תשומת לב, הסמקה, דופק מואץ, עליה במתח שרירים, תחושת מועקה באזור החזה ו/או הבטן ועודאינטרוברסיה היא למעשה דרך חיים, כאשר האדם נמצא בשליטה על הבחירות שלו, בניגוד לחרדה חברתית שעלולה לגרום להימנעות מדברים שדווקא היינו רוצים לעשות (כלומר, אין בחירה של מה אני עושה).